מהו הסיפור של צחי?

• צחי הוא היה אחי הקטן היינו אני האח הבכור ועוד שתי אחיות נולד ב 1977 היה ילד נורמטיבי למד ביסודי ב"פיקה" אחרי זה ב חט"ב אחד העם ועמל ב למד מחשבים והמשיך למכללה וסיים אותה לאחר מכן התגייס לחייל תקשוב ועשה שם את קורס תמ'מ של שבעה וחצי חודשים לאחר הקורס צחי הוצב בגדוד דרומי של חיילי קשר בגדוד הזה היה בערך שבועיים שלושה עד למקרה המצער.

איך קיבלת את הודעת פטירת אחיך?

• זה היה לי קשה מאוד אני ואחותי הגדולה לא גרנו בבית באותה התקופה אבי גר עם אחותי הקטנה התקשרה אליי חברה של אחותי ואמרה לי לבוא מהר לבית של אבא והגעתי וראיתי את כולם בוכים לקח לי זמן להבין מה קורה וזה היה שוק לא ידענו מה בדיוק קרה ועד היום אנחנו לא יודעים מה קרה ככל הנראה שיחק בנשק ונפלט לו כדור זה היה שוק דיברנו במוצ"ש והיה לי קשה להתאושש מזה.

איך הייתה האווירה בבית לאחר המקרה?

• זה היה קשה בפעם הראשונה ראיתי את אבא שלי בוכה הוא היה גבר מזרחי חזק קשוח רק לאחר פטירתו של אחי ראיתי אותו בוכה ממש זה היה קשה לקבל את זה כי זה היה הפתעה וגם כי לא ידענו מה קרה בדיוק והייתה ועדת חקירה מטעם הצבא ועד היום לא הגיעו למסקנות חותכות ותמיד אתה אומר לעצמך שאם היית יכול להיות בבית באותו הזמן ולדעת מה קורה, כי ההנחה היא שהוא ניקה את נשקו ונפלט כדור.

האם זה השפיע על ההתנהלות שלך אז לאחר המקרה?

• תשמע, מוות של אח זה לא כמו מוות של אבא ואמא גם מוות של אבא ואמא זה קשה ובמיוחד שזה בא בהפתעה אבל אח זה יותר קשה במיוחד שזה האח הקטן זה לא מסתדר בראש אתה אומר בסדר אבא ואמא אבל אח שהוא קטן זה לא מסתדר בראש לקח לי הרבה זמן להתאושש מזה זה לא השפיע עליי מיד הלכתי לאחר זמן מה לפסיכולוגית והייתי בקבוצה של אחים שכולים מטעם משרד הביטחון שהמטרה היא לדבר ביחד על הקשיים. זה לא פשוט לי כי נשארתי אני ועוד שתי אחיות כי אח שחסר זה לא כמו אחות אמרתי אם הוא היה חי בטח היינו חברים, (המראיין:"הייתם קשורים?") היינו מאוד קשורים למרות שהוא היה האח הקטן כי מה שקרה זה שבעצם רוב הזמן הוא היה לבד עם אבא שלי כי אמא שלי נפטרה שהוא היה ממש קטן בן שמונה ואבא שלי היה בעצם כמו אבא וכמו אמא בשבילו אבל אבא שלי עבד והיה חוזר בשש בערב אז כל פעם שהייתי יכול הייתי בא אליו בצהריים להכין לו צהריים או ללכת למסעדה לאכול בגלל שהוא היה במחשבים זה היה לפני יותר מ23 שנים מחשבים לא היו נפוצים כמו עכשיו והיו מעטים שהתעסקו במחשבים אז לקחתי אותו לחבר שלי שהתעסק במחשבים לקחתי אותו ליציאות עם החברים שלי ולסרטים וכמה שיותר לקרב אותו אליי כל הזמן דאגתי לו כי לא הייתה אמא אז היה משהו שהיה צריך לדאוג לו הרגשתי שזוהי המחוייבות שלי לפני שזה קרה דיברנו ושאלתי אותו מה המצב וזה קרה בראשון והוא ביום שישי הלך לקנות שעון חדש ובמוצ"ש דיברנו ואז קרה מה שקרה.

 

אתה מדמיין אותו לפעמים באירועים שהוא לא זכה להיות בהם?

• קודם כל הוא חסר לי כל הזמן הוא חסר לי בעיקר באמת באירועים המשפחתיים ובאינטראקציה עם המשפחה הרי עכשיו בעצם בגיל הזה אני מבוגר אני מעל גיל חמישים נשארנו אני ושתי אחיות אין אבא ואמא אז הוא חסר לי באירועים המשפחתיים כי האחיות בקשר יותר הדוק ואני פחות ואם היה לי אח אז אולי הייתי יותר איתו בקשר והוא באמת חסר לי באירועים המשפחתיים ואני אומר לעצמי הוא בטח היה כבר אבא עם ילדים אולי היה עושה הרבה כסף משתלב בחברת הייטק עושה "אקזיט" משהו.

מהם הרגעים הכי זכורים לך ממנו?

• קודם כל עוד לפני שהוא נולד אני רציתי אח זה מאוד היה חשוב לי וזכור לי שהתפללתי שיהיה אח בן שאימי הייתה בהריון עליו  ומאוד שמחתי שיצא בן ובאמת הקטעים הזכורים לי הם שאני חושב שהשתדלתי להיות הכי קרוב אליו ואני זוכר שאני הצעתי לו שיהיה בצבא קל"ב(קרוב לבית) כי הוא יתום והוא לא רצה הוא רצה לעשות צבא כמו שצריך הרגעים שהיינו נפגשים יוצאים ביחד מדברים ביחד יוצאים לאכול.

בוא נדבר על תקופת בית הספר איך הוא היה מבחינה חברתית?

• אני חושב שהוא היה חברותי אבל לא יותר מידי היו לו שתיים שלוש חברים שהוא היה מסתובב איתם שהיו להם תחומי עניין מסויימים וזהו זה לא שהוא היה עמוס בחברים רוב הזמן הוא היה יושב בבתי מול המחשב ואני חושב שהיו לו שתיים שלוש חברים טובים שבאמת היו באים לאזכרותו ולאירועים לאחרכך

איך אתה מתמודד עם יום הזכרון?

• יום הזכרון כבר עכשיו מתרגלים אבל בהתחלה זה היה קשה אבל עכשיו אתה כבר מתרגל אבל תמיד חשוב לי אני כל שנה מקפיד לבוא ליום הזכרון שזה גם כן מעמד לא כלכך נעים עומדים מלא אנשים כל אחד סביב הקבר שלו וצפיפות וחום אדיר ועומדים לפעמים חצי שעה כדי לשמוע את הטקס וחשוב לי ואני כל שנה הולך ליום הזכרון הייתה תקופה שהייתי הולך ליד לבנים ואחרי זה שהיו לי ילדים הייתי הולך לטקסים שלהם בביה"ס קפלן וכל שנה אני מקפיד ללכת לקבר שלו ביום הזכרון זה מאוד חשוב לי אבל כמובן שזה קשה עם הזמן הכאב כאילו קצת מתקהה אבל זה לא עוזב אותך זה כל הזמן איתך זה לא עוזב זה או שאתה הולך ברחוב ורואה מישהו שדומה לו או שאתה מדבר אם חבר שלו ונזכר ויש אירוע משפחתי זה כל הזמן נמצא זה לא עוזב.

כאשר אתה רואה חדשות ויש תקרית מסוימת עם הרוגים אתה יכול להזדהות עם האחים?

• כן, בטח מה זאת אומרת אנחנו כולנו באותה הקבוצה של אנשים שהם יש להם חלל בצה"ל כמובן שהוא במסגרת אחרת מי שנהרג במבצע או פעולה זה קצת שונה אבל כולנו באותה המסגרת וודאי שאני מזדהה בטח!

אתה חושב שלאחר המקרה הזה זה יחזק אותך לשלוח את ילדייך אל צה"ל או יחליש?

• זה שאלה אבל אני לא... גם כשאני הייתי ילד אמרו לי שתגדל לא נצטרך צבא וכ'ו יש לי ילד בן 13 שגם ילך לצבא ואני לא חושב שזה יחליש אני בן אדם ציוני עם ערכים ואני חושב שכל זמן שיש לנו איום קיומי ויש מסביבנו... כל רגע יכול להיות מלחמה עם הערבים אז צריך ללכת לצבא אין מה לעשות אני הלכתי לצבא ואני מניח שגם הילד שלי ילך לצבא ובעניין הזה.. כמובן שאני אעדיף שהוא לא יהיה קרבי אבל זה לשיקול דעתו אם הוא ירצה אין לי בעיה עם זה אבל אני ארצה ודאי שהוא ילך אין דבר כזה זוהי חוב אזרחית.