אופיר טייץ ז"ל

 מאת רום עמרם ואיתי לוי

אופיר טייץ חי בין השנים 1977-1995, התאבד בגיל 16 כאשר היה בכיתה י"א.

הנה הראיון עם אביו:

ש: ספר לנו על ילדותו של אופיר."

ת: "מהשנים הראשונות של חייו אני זוכר מקרה אחד, שאחד השכנים, שהאמא שלו הלכה עם העגלה, הוא אז ילד בן 3, אולי פחות, והשכנה אומרת: "וואו! איזה ילד צוחק כל הזמן!". זאת אומרת שכבר שהוא היה בגיל כזה, אנשים רבים כבר ראו הרבה מצב רוח, חייכן, לא חושש מהסביבה ואם זה דבר שאני זוכר אותו, סימן שזה ציון דרך לגבי אופיר. בתחילת חייו של אופיר, גרנו ברחוב צה"ל 28, הוא למד בגן טרום חובה, גם שם בסביבה, לאחר מכן בגן חובה, והוא למד ב-8 השנים הראשונות, עד כיתה ח' בבית ספר קפלן. האמת שתמיד היו סביבו חברים, הם היו באים אלינו הרבה, כנראה הם הרגישו מאוד נוח אצלנו בבית, שלושה ילדים היו וכולם אספו את החברים שלהם בבית וכולם הגיעו אלינו, הרגישו נוח עם אופיר, עם האחים. וגם האח והאחות התייחסו די בהבנה לעובדה שבאים אלינו חברים וגם באים אליהם חברים. היחסים ביניהם היו יחסים טובים, אופיר גילה כבר בשנים הראשונות , אני ואמא של אופיר עבדנו ולקחנו מטפלת שכל מה שהמטפלת הייתה צריכה לעשות זה להגיע בבוקר בסביבות לפני 8, לקחת את אופיר אל הגן ולהחזיר אותו בחזרה הביתה, ואנחנו שמנו לב שבהרבה מקרים, המטפלת לא הייתה שולחת אותו לגן וכשהיינו שואלים אותה "למה את לא שולחת אותו לגן?" אז היא הייתה מספרת לנו כל פעם איזה סיפור אחר, פה הוא "לא הרגיש טוב", שם הוא אומר שהוא "רוצה להישאר בבית" ובעצם הסתבר לנו שהיא מאוד נהנתה להישאר איתו בבית ולבנות איתו מבנים מלגו, היא הייתה אישה מבוגרת, נשארה איתו וכשבאנו הביתה ראינו מבנים והתפלאנו מהדמיון שהיה לו מלבנות ואנחנו מבינים שזה היה יחד איתה, אבל העובדה שהוא מאוד חיבב אותה והיא כנראה מאוד אהבה אותו, זה היה לה מן בילוי זמן איתו והיא העדיפה שבמקום שילך לגן להישאר איתו בבית. אנחנו כמובן לא לעניין הזה, כל עוד זה לא הפריע לשגרת הלימודים שלו בגן כי גן ילדים זה חלק מפיתוח של ילד אז כשהיו קוראים מפעם לפעם דברים כאלה אז באנו ונתנו אהבה לעניין הזה, והיא כמובן אמרה לנו כל הזמן שהוא ילד מאוד נחמד ודברן וכל מה שאפשר להגיד על אופיר וכך זה נמשך לאורך כל חייו, נגיד תמיד היו משחקים איתו חברים כי אופיר תמיד אהב להביא אותם אלינו כי כנראה הבית הקרין חום לכולם אבל אני מניח שכשילדים יודעים שבבית, החברים מקבלים ממך תשומת לב חיובית אז גם נעים להם להביא את החברים שלהם הביתה, וככה התנהלו החיים. הוא סיים את בית הספר היסודי ואז הוא הלך ללמוד בעמל ב', לא כל כך זוכר בדיוק מה הוא למד, עברו מאז מעל 20 שנה... אני חושב שהוא למד שם מחשבים, אבל הוא היה ממש מצויין במחשבים, אני זוכר שכשנסענו לקנות את המחשב, היה לו אח גדול, בהפרש די גדול, באנו לקחת את המחשב ואופיר שאל את בעל העסק "אילו רכיבים יש במחשב?" אז אני זוכר את בעל העסק מפנה את הראש אלינו ושואל "מאיפה הוא מתמצא בכל הדברים האלה?" זאת אומרת הוא מתמסר לדברים האלה בצורה... את זה קיבלנו מתוך כך שאחרים אמרו לנו את זה, בשבילנו הוא היה ילד כמו כל ילד, לא ראינו בו איזשהו דבר יוצא דופן, אבל כשבעל חנות, בעל עסק למחשבים בא ואומר לנו דבר כזה, פתאום שמים לב שיש משהו בדברים שהוא אומר. הוא יום אחד החליט שהוא רוצה לנגן בגיטרה, אז קנינו לו גיטרה. הוא היה בן 13 או 14, רצינו לקחת לו מורה לגיטרה והוא לא הסכים, הוא רצה ללמוד לבד. ובסך בכל הוא נהנה מזה מאוד וניגן גם עם חבריו, גם לנו היה מאוד נעים איתו."

ש: "מה היו עוד מהתחביבים של אופיר?"

ת: "במחשב, הוא עסק במחשב, הוא היה הכי טוב המשפחה, הוא היה יותר טוב משני האחים שלו, ממש שלט במחשב, הוא קלט אותו... אני לא יודע איך להגיד, פשוט היו נעזרים בו. המחשב היה אצלו בחדר, לכל אחד היה חדר ואת המחשב היה אצלו בחדר, הוא שלט במחשב בצורה טובה. כשהוא היה קטן, אז אני קניתי לו מיקרוסקופ, יש פה את המיקרוסקופ שקניתי לו והוא מאוד אהב להסתכל במיקרוסקופ, הוא מאוד התפלא... אני זוכר בפעם הראשונה שהוא הסתכל במיקרוסקופ ותלשתי שערה ושמתי לו במיקרוסקופ, כשבעצם כשקניתי את המיקרוסקופ, הוא היה עוד תינוק, אבל בפעם הראשונה שנתתי לו לראות במיקרוסקופ, אני זוכר את אופיר נדהם מזה שאפשר לראות שערה במיקרוסקופ בגודל כזה, זה מדהים! שמתי לו גם כנף של זבוב והוא מאוד נדהם... גם במיקרוסקופ הוא אהב לראות, למרות שזה לא היה התחום שהרגשנו שהוא הולך אליו, התחום שהוא ממש אהב זה תחום המחשבים, זה שהוא אהב לנגן זה עניין אחר אבל הוא לא הלך לכיוון נגינה ודברים כאלה. עוד איזשהם תחביבים ודברים כאלה לא היו לו, אבל... המחשב מילא אותו. הדבר היחיד שאני יכול להגיד זה החברים, העניין הוא שמאוד אהבו אותו ומאוד כיבדו אותו, לא שמעתי אותו רב איתם, אבל לפעמים היה קורה איזה מקרה שחבר אחד לא היה מגיע וקורה לפעמים שאותו חבר נעלם לך מהמפה, אבל אותם חברים תמיד נשארים. בעצם עכשיו כשאני מסתכל עליכם, אני רואה שאותם חברים נשארו והוא נשאר איתם."

ש: "איך אופיר היה בלימודים?"

ת: "אני לא כל כך זוכר, אני לא זוכר שהיו לנו איתו בעיות, הוא היה איזשהו כוכב בלימודים, אני ממש לא זוכר. שאלת את זה על אופיר שלגביו אני לא כל כך זוכר אבל על האחים שלו אני דווקא כן זוכר שהיו איתו פה ושם עניינים איתם, אבל לגבי אופיר לא זכור לי."

ש: "איך חייו של אופיר הגיעו לקצם?"

ת: "...בוא נגיד כך... הוא שם קץ לחייו... אני חושב שהוא היה בגיל 16. הוא עשה דבר חסר אחריות מתוך כך שהוא היה פגוע. הייתה איזו נערה שהוא כנראה נתן את דעתו אליה, והיא, כנראה הייתה לה איזה בן אחר שהיא יותר אהבה, לא מבית הספר, אולי כן, אני לא יודע, לא שאלתי ולא חקרתי, ואז הוא החליט שהחיים לא שווים. כשחיינו את השגרה, אחד מהחברים שלי אמר לי "אתה יודע? לשלמה ארצי הייתה תכנית ברדיו והוא דיבר על כך שאפילו היום אנשים מתים מאהבה." אני לקחתי את זה מאוד לתשומת לבי. פעם, באותה תקופה, כשגבר היה מאוהב באישה כלשהי, הוא היה כותב לה שיר אהבה או מכתב עם מילות אהבה, זה מה שאופיר עשה וזה לא מפסיק להכאיב לי עד היום... זה בלתי אפשרי שזה לא יכאיב. כל דקה שעוברת שאני נזכר בו.. וזהו.

ש: "אתה יכול אולי לתאר את ההרגשה שלך ושל אשתך אחרי שגיליתם זאת?"

ת: "תשמע, זה כמובן כאב אדיר, זה דבר בלתי נתפס, אני בכוונותיי כעסתי על החברים שלו, כי החברים שלו, כששאלתי אותם "מה קרה?" מסתבר שהם ידעו שהוא מאוד מאוכזב והוא אמר שהוא הולך לעשות את מה שהוא עושה והם לא מנעו את זה. וכששאלתי חבר אחד, קראו לו עידן, ראשית אני מתנצל בפני הילד הזה, עידן, שאז אמרתי לו את מה שאמרתי כי בסך הכל, זה גיל מאוד קשה ובלי חינוך לעניין הזה, בלי הכנה לגיל הזה, בדיוק אפשר להיקלע למצב הזה, ואני אמרתי לעידן "למה לא מנעתם את זה ממנו?" אז הוא ענה לי "לא רצינו לבגוד בו." תקופה ארוכה לא יכולתי להבין איפה עומדים הדברים בין בגידה לחיים? איך ייתכן שאתם שומעים שהחבר שלכם רוצה לעשות מעשה רע ואתם לא מונעים את זה ממנו? אם על ידי כך שאתם תמנעו ממנו פיזית לנסות את זה ואם זה על ידי כך שלהורים או למורים תספרו את זה? איזה גורם אחראי מונע מכם להגיד לו "שמע, זה לא בסדר לעשות דבר כזה וכזה". אני חושב שהיום, אולי כבר מספר שנים יש, יש איזושהי מגמה שמשרד החינוך מקדישים לזה תשומת לב כדי להקשיב לכם, לדבר אתכם, להסביר לכם. אז לא דיברו על זה, הסתירו את זה, ודברים כאלה קורים, עם כמה שאני קורא בעיתונות, כל שנה הרבה מקרים כאלה קורים בקרב בני נוער. ובגלל אותו סוג של מקרים, לחברים של אופיר כבר לא היה אל מי לבוא הביתה לבקר כמו פעם בגלל החוסר אחריות הזה. זה היה דבר מאוד קשה..."

This site was designed with the
.com
website builder. Create your website today.
Start Now